אחת ולתמיד: ההבדל בין פאפרצ׳י לצילום אופנת רחוב

כיום ולמרות המודעות ההולכת וגוברת לצילומי אופנת הרחוב,,עדיין, כן עדיין, רבים שואלים מה ההבדל בין אופנת רחוב לפאפרצ׳י. לעיתים קרובות מדי עולה השאלה: אז בעצם אתה מצלם פאפארצ׳י? אמ;לק: -לֹא- כפי שציינתי בראיון לאתר שבוע האופנה של תל אביב, לצלם אופנת רחוב זה סגנון חיים. לסגנון החיים הזה שני כללים ברורים מאד, הם לא מחייבים אף אחת כמובן אבל כבר התקבעו בעשור וחצי האחרונים בהם מתקיימים צילומי אופנת הרחוב בפורמט הנוכחי שלהם.

מה לובשים חשוב יותר ממי מצלמים בניגוד לפאפרצ׳י שם לצלמת אין עיסוק של ממש בלבוש ומרכז תשומת לב ממוקד בדמות מפורסמת או אהודה כזו או אחרת- בצילומי אופנת הרחוב של מי שמכבדת את עצמה מה שחשוב זה קודם כל מה לובשות ורק לאחר מכן מי מצולמת: לכן אין בעיה ואפילו כדאי לצלם גם אנשים ״אנונימיים לגמרי״. הרבה פעמים אני מוצא את עצמי רץ ברחוב אחרי מישהי עם סטייילינג משובח וזה מספק לא פחות מלצלם מישהי מפורסמת.

הצילום אקראי אבל כן יש ניסיון להחמיא עם המצולמת לעיתים, קורה שמישהי מסרבת לצילום אני לגמרי מבין את זה ולא מצלם, בניגוד לפאפרצ׳י שיכול לצלם כל סיטואציה באשר היא: פרצוף לא מחמיא וכולי. את הפפראצ׳י הרבה פעמים לא מעניין מה אם המפורסמות תועדו באופן מחמיא או לא, אם הדלת של האוטו, עוברות אורח או הכלב/ה למשל מסתיר את האווטפיט ואם בכלל רואים את הפנים- הם יצלמו בכל מקרה. כשאני מצלם יש ניסיון להיות נאמן לצד הדוקומנטרי ולמציאואת למציאות סביבי יחד עם זאת חשוב להראות את המצולמת והבגד כמו צילום אדיטוריאלי באופן המחמיא ביותר. יש לכם עוד שאלות, הערות או דברים שהייתם רוצים שאכתוב עליהם? שלחו לי למייל את כל השאלות. *הפוסט פונה לשני המינים וכתוב בלשון נקבה מטעמי נוחות בלבד.